ההפלה בדת הנוצרית

מאת: עו"ד תע'ריד ג'השאן, פעילה בתחום זכויות נשים

הדת הנוצרית מגַנה את ההפלה ורואה בה פגיעה בכבוד החיים. על אף שאין פסוקים בספר הקודש הנוגעים לנושא ישירות, היחס להפלה הוא כאל מעשה רצח מכוון, דבר שמזמין גינוי, כי אלוהים הוא האדון של החיים מתחילתם ועד סופם.

האפיפיור יוחנן בנדיקטוס בשליחתו הכללית בשנת 1995 מוסיף, "אין ביכולתו של אף אחד לתת לגיטימציה לרצוח בשר ודם חף מפשע, אפילו אם היה זה نطفة, או עובר." אמירה זו של הכס הקדוש חשובה מאין כמותה ומקורה בהתייחסות אל האדם כנברא בצלם אלוהים. על כן, החלטה על פגיעה בו, גם בהיותו עובר, אסורה בתכלית האיסור.

לאורך ההיסטוריה, עברה תפיסה זו שינויים רבים. במאה השנייה עד המאה הרביעית, ולפי דבריהם של הפילוסופים הנוצרים בארנבאס ואנתינקארוס, נחשבה ההפלה למעשה רצח מכוון. מהמאה החמישית עד המאה השש-עשרה הופיעו דעות שונות – הקדוש אוגוסטין הכריז שההפלה בשלבים הראשונים לא נחשבת לרצח כי עדיין לא נוצרה נשמה אצל העובר. הקדוש תידסאס אקינאס ועוד אפיפיורים הסכימו שהנשמה נוצרת רק כשמתחיל העובר לנוע בתוך הרחם. ובכל זאת, הקדוש אקינאס ממשיך בכתביו להתייחס להפלה כאל מעשה רצח וגישה זו חוזרת ומופיעה שוב בתחילת המאה השבע-עשרה.

במאה העשרים נוצרה מחלוקת סביב הנושא: מחד, קיימת עדיין גישה המתנגדת להפלה, ומאידך, מתגבשת תפיסה המאמינה בזכות הבחירה – ובמיוחד הבחירה של האם והאב.

הכנסייה הנוצרית ממשיכה להתנגד להפלות. הכנסייה האורתודוקסית המזרחית מתירה הפלה רק במקרה שהעובר מסכן את חיי היולדת.

הכנסייה הקתולית היוונית מתנגדת בחריפות ובצורה מוחלטת להפלות, גם במקרים שבהם ההיריון מסכן את חיי היולדת. על פי עמדה זו, לא ניתן מבחינה מוסרית להעדיף או לבחור בין חיי האם לחיי העובר.

על אף גישתה המובהקת של הכנסייה הקתולית, הוקמה בשנת 1973 הקבוצה הקתולית הראשונה למען זכות חופש הבחירה, שקראה לתמיכה בהפלות ולשימוש באמצעי מניעה.

מעניין להדגיש שלמרות שהדת מתייחסת למעשה ההפלה כפשע, היא אינה מגנה את האשה שעשתה את ההפלה.

ההפלה בדת היהודית

מאת: ד"ר רונית עיר-שי, מלמדת בתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן ובאוניברסיטה העברית

להלכה היהודית אין עמדה חד-משמעית המוסכמת על כל הפוסקים בעניין הפלות. מגוון הדעות רחב מאוד, למעט קו אדום אחד שאינו נתון במחלוקת – היריון שמסכן בוודאות את חיי האשה חייב להיפסק.

יש פוסקים הסבורים כי הפלה קרובה לרצח, וזאת משום שהעובר אמנם אינו "נפש" ממש אך קרוב לכך. כיוון שהוא נפש פוטנציאלית הרי שלבד ממקרה שבו הוא נחשב כ"רודף", כלומר מסכן בפועל את חיי אמו, הפלתו אינה מותרת. על פי גישה זו איסור הפלה הוא מדאורייתא (מן התורה) ולפיכך נתפס כחמור מאוד. הבולט בגדולי הפוסקים הנוקטים גישה זו הוא הרב משה פיינשטיין (ראו: שו"ת אגרות משה חלק חו"מ ב' סימן סט).

לעומת הגישה האוסרנית, ישנם פוסקים הסבורים כי מן המקורות ניתן להוכיח שהעובר אינו נחשב "נפש" עד רגע הלידה (וליתר דיוק עד שיוצא ראשו), ולפי חלק מהדעות בתלמוד נחשב רק כ"ירך אמו", כלומר כאחד מאיבריה. לכן, אם יש סיבה מוצדקת ניתן לבצע הפלה. הבולט מבין גדולי הפוסקים הנוקט גישה זו הוא הרב אליעזר וולדנברג (ראו: שו"ת ציץ אליעזר, ט, נא – קונטרס רפואה במשפחה שער ג'). את הסיבות המוצדקות ניתן לחלק לשתי קטגוריות:

סיבות הקשורות לאשה: אם העובר מסכן את חייה, אך גם את בריאותה הפיזית או הנפשית.

סיבות הקשורות לעובר: אם מסתבר, על פי הבדיקות הנהוגות, שהעובר עשוי להיוולד חולה או פגום באופן משמעותי.

יש לציין כי גם לשיטת המקלים, הסבורים שאיסור הפלה הוא מדרבנן בלבד (שמשמעותו קלה יותר), קשה למצוא, לפחות לא בכתובים, מי שיתיר הפלה מסיבות שאינן קשורות לשתי הקטגוריות הנ"ל. עם זאת, רצוי לציין כי למרות שהרטוריקה של הפסיקה הציבורית נוטה להחמיר, על מנת שלא יבואו להקל ראש בעניין ההפלות, הרי שבפגישה אישית עם הרב שבה שוטחת האשה את מסכת טיעוניה ורגשותיה בעניין, נמצא פעמים רבות מקום להיתר. זאת בתנאי שמדובר ברב הסבור שאיסור הפלה אינו מן התורה, כך שכדאי לברר היטב למי לפנות.

עוד ראוי לציין כי ככל שגיל ההיריון נמוך יותר, כך קל יותר להתיר הפלה. אך נמצאו מקרים שבהם התירו רבנים הפלה גם בשלבים מאוחרים יחסית של ההיריון, כמו במקרה של עובר שהתגלה כסובל מטיי זקס בחודש השביעי, והרב וולדנברג התיר את הפלתו אפילו בשלב כה מאוחר (ראו: שו"ת ציץ אליעזר, יג, קב – תשובה העוסקת ישירות במחלת הטיי זקס; יד, ק – תשובה לרב פינשטיין לגבי טיי זקס; יד, קא-קב – לגבי דיקור מי שפיר והפלה במקרה של תסמונת דאון).

 

קיץ 1986, מאת "נעמה"

"נעמה", בת 60, מורה בגמלאות.

בקיץ  1986 הריתי הריון לא מתוכנן, לאחר שנאסר עלי רפואית עקב דימומים עזים להשתמש באמצעי מניעה. הייתי אז אם לארבעה ילדים, הבכור בן 11 והצעירה פעוטה בתשנה וחצי. היינו משפחה בת 6 נפשות. לא תוכננה הרחבת המשפחה.

משום בחינה לא התאים לי ההריון באותה תקופה. הייתי מטופלת בארבעה ילדים קטנים, מנותקת ממשפחה שיכלה לסייע לי בגידול תינוק חמישי אפילו אם היה ההריון מתוכנן ורצוי. והריון זה, לא היה מתוכנן אף לא רצוי.

משפחתנו התגוררה באותה תקופה בצפון, בנסיבות עבודתו של בעלי. עמדנו לחזור למרכז, ובדיקה הוכיחה שאני בהריון שבוע לאחר שהתפטרתי ממשרתי בצפון, ותכננתי לחפש עבודה באזור מגורינו החדש.

החלטתי לפנות לוועדה רפואית להפסקת ההריון. רופא המשפחה הביא לידיעתי שלא תהייה כל הצדקה "סוציאלית" לועדה להתיר לי לעבור הפלה. בעלי ואני היינו בוגרים, אך לא מבוגרים מידי,  משכילים והשתכרנו סכומים שהיה בהם כדי לאפשר כלכלית גידול תינוק נוסף.

אף שלרופא המשפחה לא היה ספק שאני מאוזנת נפשית ואין פגם בשיקול הדעת שלי. הציע לי לנצל את האופצייה של הסעיף הנפשי.  מצאתי את עצמי, אשה ברת דעת מכל בחינה, נאלצת לביים עילה.

הוועדה התקיימה בבית החולים הפסיכיאטרי בצפת. מקום פיזי מדכא כאז כן בהווה.

אני בוגרת תואר ראשון בתיאטרון.

גילמתי בפני הוועדה אשה צעירה בהתקף פסיכוטי.

הוועדה אישרה את ההפלה.

אני? לא שמחתי.  חשתי מושפלת. טראומת הכורח לשקר שכפו עלי החוקים נוספה ללחץ שגזר עלי המצב כולו. התחושה המבזה של האילוץ לשקר על מנת לקבל זכות טבעית מלווה אותי עד היום, כאשר אני נחשפת לסיפורים דומים…

סברתי אז כהיום שאני גברת לגופי. שאני ובן הזוג שלי זכאים להחליט כמה ילדים יהיו לנו ללא לחץ כלשהו של פרוצדורות בירוקרטיות מגבילות ובלי לחוש שעצם האינטרס שלי לתכנון ילודה הוא עבירה על החוק. אני עצמי, או אני והוא זכאים להחליט על כך, ולא נוגבל בהחלטותינו לגבי גודל המשפחה שלנו.

ארבעה ילדים, מספיק ודי. מאת מירי שחם

ארבעה ילדים, מספיק ודי.

 ארבעה ילדים ילדתי, בן, בת, בן ובן. בין הלידה הראשונה לרביעית חלפו חמש ורבע שנים, ואולי עליי לדייק ולומר – רק חמש ורבע שנים. בהתחשב בזה שאני אישה חילונית שנשואה לאיש חילוני, פער כזה הוא בהחלט לא סטנדרטי. אם להיות כנה יותר, עליי להודות שבמעגלים החברתיים שלנו אישה מרובת-הריונות מהסוג שלי היא בגדר קוריוז, כמעט מופע קירקסי, לוליינית שמלהטטת בין ארבעה קטנטנים ורודי עכוז. כששאלו לאן אנחנו ממהרים, ענינו שנראה לנו נחמד להקים משפחה גדולה בבת-אחת, בה כל הילדים יגדלו להם ביחד. בינינו לבין עצמנו, בלי שאף אחד ישמע, כינינו אותם "כנופיית הארבעה" וחיכינו שיגדלו כדי שנחזור לנשום סדיר.

הייתי בת עשרים ושש כשנכנסתי להריון בפעם הראשונה, וכשבני הרביעי נגמל מחיתולים מלאו לי שלושים ושלוש.

בחשבון פשוט – שבע שנים, אבל פשוט זה לא היה. שבע שנים של בחילות בוקר וגודש בשדיים וקימות ליליות ושירי ערש. שבע שנים של בקבוקים ומוצצים וחיתולים חד-פעמיים וחיסונים ומחלות וקלטות של עוזי חיטמן. שבע שנים דחוסות, נהדרות, איומות, של אימהות אינטנסיבית שהפכה לי לטבע שני, ואחר כך לטבע ראשון. שבע שנים שבסיומן שכחתי מי אני ומה אני רוצה, ובכלל –איך זה לצאת מהבית לבד, ואיך מתיישבים בבית קפה עם ספר, ואיך חוזרים ולובשים מכנסי ג'ינס. לאט לאט, מהוססת לפחות כמו עולל שמקרטע את צעדיו הראשונים, למדתי להכיר את עצמי מחדש. לא רק אמא. לגמרי אישה.

 שנים חלפו. בגיל ארבעים ואחת שוב הרגשתי פתאום תחושות גופניות שהיו מוכרות לי משכבר הימים, וידעתי, עוד לפני שמקלון הבדיקה אישר ביוכימית את הממצאים – אני שוב בהריון. לא מתוך בחירה, סתם פשלה סטטיסטית. לרוע מזלי נפלתי בתוך האחוז המזערי של אלה שמשתמשות באמצעי מניעה ובכל זאת אוכלות אותה. קורה. ידעתי מייד – ארבעה ילדים זה מספיק ודי. ילד נוסף, חמישי, לא בא בחשבון. אלה שנותיי היפות ואני רוצה אותן בדיוק כפי שהן. אמצעי מניעה כושל הוא לא סיבה מספיק טובה לחזור ולגדל תינוק. לא רציתי לחזור אל בקבוקי הפורמולה ואל צחנת המגבונים הלחים. כבר לא הייתי שם, המשכתי הלאה. תרומתי לדמוגרפיה אינה מוטלת בספק, עכשיו די.

 עוד באותו יום קבעתי תור לרופא הנשים שלי, אותו רופא שליווה אותי במהלך טיפולי ההפריה שקדמו להריונות, ואחר כך ליווה אותי לאורך כל מעקב היריון כפול ארבע. הוא אמר משהו על וועדה, ועל כך שאצטרך לשכנע אותם להתיר לי להפסיק את ההיריון החמישי. נו טוב, חוק זה חוק. יומיים התעסקתי רק בזה – ניסחתי ניסוחים והעליתי נימוקים, כל זה ביני לביני. ידעתי שאני לא מוותרת בשום אופן על הפסקת ההיריון, הייתי מאד מאד נחושה – זה הגוף שלי, וזה גוף שבע, שכבר מיצה לחלוטין את פאזת האימהות לתינוקות. עדיפה אמא מאושרת לארבעה ילדים מאשר אמא אומללה לחמישה. בסופו של דבר לוועדה לא הגעתי, כי יומיים לאחר מכן עברתי הפלה טבעית, באושר גדול ובצהלולים. אני לא יודעת איך מתקבלות נשים מהסוג שלי בוועדה להפסקת הריון, ומה יש לחוק היבש להגיד על אמא ותיקה שלא רוצה להיות אמא מחדש, ולמה זה עניינו של החוק, לעזאזל. אני רק יודעת שבמערכת השיקולים שנמתחת בין הרחם לבין הלב לבין השכל, ככל שזה תלוי בי, אין מקום לאף אחד אחר מלבדי. חשוב שכל אחת שנקלעת למצב כזה תמצא בעצמה את הכוחות להתנגד להלאמה של הרחם שלה על ידי זרים המונעים משיקולים זרים.

שאלות נפוצות

למרבה הצער, אנחנו חשופות למידע מסולף ומטעה על הפסקות היריון. לפיכך, ריכזנו כאן מספר תשובות לשאלות נפוצות:

האם הפלה תשפיע על יכולתי ללדת ילדים בעתיד?

בהפסקת היריון בשלב מוקדם אין כמעט סיבוכים ויכולת הפוריות העתידית של האשה כמעט ואינה נפגעת. אמירה זו הוכחה במספר רב של מחקרים. לעתים נדירות עלולות דלקות חמורות באגן לגרום נזק לרחם. נזק זה יכול להוביל להיריון חוץ-רחמי (אקטופי) או בעיות פוריות. ניתן לצמצם את הסיכון על ידי לקיחת אנטיביוטיקה בעת ביצוע ההפלה והקשבה לגופנו. אם אנחנו מזהות סימנים לדלקת כדאי לפנות לטיפול.

האם הפלה מגבירה את הסיכון שלי לחלות בסרטן השד?

לא. בפברואר 2003 כינס המכון הלאומי האמריקני לחקר הסרטן יותר ממאה מומחים ומומחיות מרחבי העולם על מנת להעריך את המחקר בתחום. המסקנה הייתה כי אין קשר בין הפלה לא טבעית לגורמי סיכון לסרטן השד.

האם נשים שעברו הפלה סובלות מ"דיכאון פוסט-טראומטי" או "סינדרום הפלות"?

לא. רבות מאיתנו מדווחות כי הן מרגישות אובדן או עצבות לאחר הפסקת היריון, אבל לא הוכח כי הפלה גורמת לתופעות פסיכולוגיות ארוכות טווח וחמורות כמו דיכאון קליני.

מהן סוגי ההרדמות בהן משתמשים בהפלות?

תופעות לוואי אפשריות

סוג ההרדמה

צלצולים באוזניים, תחושת נימול והירדמות של השפתיים והלשון. לעתים רחוקות ייתכן נימול והירדמות של שפתי הפות.

תופעות נדירות – פרפורים, תגובה אלרגית.

הרדמה מקומית: הזרקה של תרופה לצוואר הרחם כדי להרדים את העצבים סביב צוואר הרחם. מורידה את הכאב הנגרם מהרחבת צוואר הרחם אך לא מטשטשת את ההתכווצויות.

מומלץ לוודא כי במוסד שבו את עומדת לעבור את ההליך ניתן לבצע את הפעולה בהרדמה מקומית.

בחילות והקאות.

תופעות נדירות – תגובה אלרגית, בעיות נשימה או לב.

עירוי של תרופות הרגעה: הזרקת תרופה המונעת כאבים וחרדה. לא גורמת לאובדן הכרה.

בחילות והקאות, ערפול חושים.

הרדמה כללית: עירוי הגורם לאובדן הכרה.

השיטה הנפוצה ביותר בארץ, משמשת כמעט בכל המקרים.

 

 

כמה עולה הפלה?

נכון לינואר 2014 קיים מימון ציבורי (באמצעות קופות החולים) להפסקות הריון. כל אישה שמקבלת את אישור הוועדה להפסקות הריון, והיא עד גיל 33, תוכל לעבור את הפסקת ההריון ללא תשלום, במימון קופת החולים שלה.

איך עושים זאת?

יש לפנות לוועדה להפסקות הריון בבתי החולים הציבוריים ולשלם את האגרה העומדת כיום על כ-400 שקלים. הוועדות להפסקות הריון מאשרות את רוב הפסקות ההריון, ומאשרות תמיד את ההפלה במקרים הבאים:

1.    ההפלה נעשית בשל סיבה רפואית כלשהי, מום בעובר או חשש לפגיעה בבריאות האשה (סעיפים 3, 4ה, 4ו).

2.    בכל מקרה שבו מדובר בנערה מתחת לגיל תשע-עשרה. במקרים אלה יהיה תמיד מימון מלא. יתרה מכך, בחלק מקופות החולים יכולות נערות מתחת לגיל תשע-עשרה לקבל מראש התחייבות לוועדה.

מרבית קופות החולים מממנות את ההפלה גם במקרים של "יחסים אסורים", כלומר גילוי עריות ואונס.

עם קבלת אישור הוועדה יש להביא את האישור לקופת החולים או לסניף של קופת החולים בבית החולים, ושם אנחנו מקבלות:

א. התחייבות למימון הפסקת ההריון ("טופס 17");
ב. החזר מלא על התשלום לקופת החולים.

ישנם מקרים בהם קופת החולים מפנה לבית חולים מסוים, שאינו נגיש. במקרה כזה אפשר לבקש הפנייה לבית חולים נגיש. אפשר גם לבקש הפנייה לבית חולים רחוק במקרה הצורך (למשל, במקרה של חשש לפרטיות).

בבתי-החולים הפרטיים התעריף משתנה בהתאם למשך ההיריון ולמסגרת שבה מבוצע התהליך. כך לדוגמה, בבתי-חולים מסוימים הפסקות ההיריון המוקדמות מתבצעות במסגרת אשפוז יום ולכן התעריף זול יותר. כשהפסקות ההיריון מתבצעות במסגרת אשפוז במחלקת נשים מחירן עולה.

 

הפסקות הריון לא חוקיות

נשים רבות מחליטות בכל זאת להפסיק את הריונן ועוברות הפלות לא חוקיות – כלומר, הפלות שלא אושרו על ידי הוועדה להפסקות היריון. עד היום לא נאמד היקף תופעת ההפלות הלא-חוקיות בישראל, אך על פי הערכות שונות, מחצית ההפלות המתבצעות מדי שנה אינן חוקיות ונעשות ללא פיקוח של משרד הבריאות.

רבות מהפונות להפסקת היריון לא חוקית הן נשים נשואות שהחוק איננו מאפשר להן להחליט בעצמן האם ברצונן להרחיב את המשפחה. נשים נשואות מתחת לגיל ארבעים יכולות להפיל רק אם הן מקבלות אישור חתום על ידי פסיכיאטר/ית המאשר שמצבן הנפשי איננו מאפשר היריון נוסף, או אם הן מצהירות שההיריון איננו מבעלן החוקי (הצהרה שלמרות החיסיון יכולה להתגלגל לידי הרבנות ביום מן הימים אם חלילה יתגרשו). אם הגענו למצב שאנו בוחרות לבצע הפלה לא חוקית חשוב שנקפיד שהרופא/ה שמבצעים אותה הם בעלי ותק וניסיון רב ושההליך ייעשה בתנאים המיטביים.