זכויות רבייה וזכויות נשים

זכויות רבייה הן זכויות משפטיות וחירויות הקשורות לרבייה ופוריות. ארגון הבריאות העולמי מגדיר זכויות רבייה כדלקמן:
"זכויות רבייה מבוססות על ההכרה בזכותם הבסיסית של כל הזוגות והיחידים להחליט בחופשיות ובאחריות על המספר, הריווח והעיתוי של לידת ילדיהם, וליהנות מגישה למידע והאמצעים לעשות כן, ועל הזכות להשגת הרמה הגבוהה ביותר של בריאות מין ופוריות. הן כוללות גם את הזכות להחליט החלטות באשר לרבייה ללא אפליה, כפייה ואלימות."

זכויות רבייה עשויות לכלול את כל הזכויות הבאות או חלקן: הזכות להפלה חוקית או בטוחה, הזכות לאמצעי מניעת הריון, זכות לגישה לשירותי בריאות מין ורבייה איכותיים, וזכות לחינוך ותנאים המאפשרים בחירות חופשיות ומושכלות באשר לרבייה. זכויות רבייה עשויות לכלול גם את הזכות לקבל חינוך על אמצעי מניעה ומחלות המועברות במגע מיני, וחופש מכפייה של עיקור, הפלה, אמצעי מניעה. כמו כן הגנה מפני פרקטיקות מבוססות מגדר כגון פגיעה באברי מין נשיים וגבריים (למשל "מילה נשית").

זכויות רבייה החלו להתפתח כקבוצת משנה של זכויות אדם בוועידה הבינלאומית של האו"ם ב- 1968 שעסקה בזכויות אדם. התוצאה היתה הכרזת טהרן, המסמך הבינלאומי הראשון שהכיר בחלק מזכויות אלה כאשר הצהיר כי: "להורים יש זכות אנושית בסיסית לקבוע את המספר ואת המרווח של ילדיהם באופן חופשי ואחראי". אימוץ זכויות אלה באמצעות מכשירים מחייבים מבחינה משפטית היה איטי והדרגתי ושונה ממדינה למדינה. לכן מעמדן במשפט הבינלאומי מורכב.

בעצרת הכללית של האו"ם בשנת 1974 הוכרז כי "המשפחה כיחידה בסיסית של החברה והסביבה הטבעית לצמיחה ולרווחתם של כל חבריה, ובמיוחד ילדים ובני נוער, צריכה לקבל עזרה והגנה כדי למלא אחר אחריותה בתוך הקהילה. להורים יש את הזכות הבלעדית לקבוע את המספר והריווח של ילדיהם באופן חופשי ואחראי". כנס זכויות האישה ב-1975 חזר על דברים דומים.

"תכנית 20 השנה של קהיר" אומצה בשנת 1994 בכנס הבינלאומי על אוכלוסייה ופיתוח (ICPD) בקהיר. התכנית לא מחייבת פעולה, אך טוענת כי לממשלות יש אחריות לצרכי רבייה של יחידים והם אלו שצריכים להנחות את הממשלה, ולא המטרות הדמוגרפיות. היא המליצה כי שירותי תכנון משפחה יינתנו במסגרת שירותים רבייה בריאים אחרים, כולל שירותים ללידה בריאה ובטוחה, טיפול במחלות המועברות במגע מיני, וטיפול שלאחר הפלה. נושאי ICPD התייחסו גם לאלימות נגד נשים, סחר בנשים, ובריאות מתבגרים. תכנית קהיר היא מסמך המדיניות הבינלאומי הראשון שמגדיר רפואת רבייה/פוריות:

      רפואת רבייה היא מצב של שלמות פיזית, נפשית וחברתית. מצב של רווחה ולא רק העדר מחלה או נכות, בכל הנושאים הקשורים למערכת הרבייה והפונקציות והתהליכים שלה. לכן רבייה בריאה מרמזת כי אנשים יכולים ליהנות מחיי מין מספקים ובטוחים ושיש להם את היכולת להתרבות ואת החופש להחליט אם, מתי ואיך לעשות זאת ובאיזו תדירות. משתמע מתנאי אחרון זה שגם נשים וגם גברים הם בעלי זכות לגישה בטוחה, יעילה, ובמחיר סביר ומקובל לתכנון משפחה לפי בחירתם, כמו גם שיטות אחרות להסדרת פוריות שאינן בניגוד לחוק, וזכות גישה לשירותי בריאות הולמים… במימוש זכות זו, הם צריכים לקחת בחשבון את הצרכים של החיים שלהם ועתיד ילדיהם והאחריות כלפי הקהילה ".

הוועידה העולמית הרביעית 1995 על נשים בבייג'ינג, יצרה הקשר רחב יותר של זכויות רבייה:

    "זכויות האדם של נשים כוללות את זכותן לשליטה והחלטה חופשית ואחראית על נושאים הקשורים למיניות שלהן, כולל בריאות מינית ופוריות. ללא כפייה, אפליה ואלימות. יחסים שוויוניים בין נשים לגברים בעניינים של יחסי מין ורבייה, כולל כבוד לשלמות האדם, דורשים כבוד הדדי, הסכמה ואחריות משותפת להתנהגות מינית והשלכותיה."

אמנסטי אינטרנשיונל טען כי מימוש זכויות רבייה מקושר עם מימוש שורה של זכויות אדם מוכרות, לרבות הזכות לבריאות, הזכות לחופש מאפליה, הזכות לפרטיות, והזכות שלא להיות נתון לעינויים או התעללות.

קבוצת אפשרויות הפיתוח לנשים לעידן חדש (DAWN) של האו"ם, מוסיפה:

   שליטה על רבייה היא צורך בסיסי וזכות בסיסית לכל הנשים. צורך הקשור לבריאות נשים ומעמדן החברתי, כמו גם המבנים החברתיים החזקים ביותר של דת, שלטון, אינרציה מנהלית, ורווח פרטי. הדרך הטובה ביותר להבין צרכים אלו הוא מנקודת המבט של נשים עניות… נשים יודעות שלהולדת ילדים השלכות חברתיות ולא רק אישיות; אין להכחיש כי מגמות אוכלוסיית העולם צפויות להפעיל לחצים כבדים על משאבים ומוסדות עד סוף המאה הנוכחית. אבל הגוף שלנו הפך לכלי משחק במאבקים בין מדינות, דתות, גברים המצויים בראש משקי בית ותאגידים פרטיים. תכניות שלא לוקחות בחשבון את אינטרסים של נשים בחשבון לא יצליחו…

(המידע מבוסס על תרגום ועריכה של חלקים מתוך הערך Reproductive Rights בוויקיפדיה)

מאת: Uri Baruchin

Uri is an international creative strategist based in London, working as Head of Strategy for global design and brand consultancy The Partners. He lectures at the London College of Communications' MA in Graphic Branding and Identity, mentors in a variety of programmes and writes about marketing and culture.