[פורסם לראשונה בערוץ היהדות של ynet, ומובא כאן באישור המחברת]

אלה שמות הנשים

המככבות בפרשת שמות: שפרה ופועה המיילדות, בת לוי, אחות משה, בת פרעה ונערותיה, שבע בנות כהן מדיין וביניהן ציפורה – והנשים המנצלות את שכנותיהן המצריות. פתיחת החומש השני בחמשת חומשי תורה, חובקת נשים רבות.

המשותף לנשות פרשת שמות הוא עיסוקן האמיץ בהצלת חיים. המיילדות מצילות את הזכרים העבריים מסכנת הכחדה, תוך שהן מסכנות את חייהן: אחות משה, אמו, בת פרעה ונערותיה המתמסרות להצלת חייו של משה התינוק, וגם הן עושות זאת תוך סיכון חייהן. האחיות המדייניות מושיעות את משה הפליט שברח ממצרים, וציפורה מצילה את משה ואת בנם במפגש הפלאי במלון.

בעת נעילת שער – היעלמותן של האלות הגדולות

קבוצת הנשים העוצמתית שלפנינו, היא בעלת אופי בראשיתי, מהדהדת ומזכירה את נשות ספר בראשית. אלו נשים אקטיביות, שפותרות בעיות ולוקחות אחריות אדירה על המציאות. תחילת ספר שמות עוד משמרת את הנשיות האקטיבית, אך זו תלך ותימוג בקרוב. לא נשמע על יוכבד או על שפרה ופועה, גם צפורה שמלה את בנה תידחק, תיעלם ואולי תגורש.

בספרות התלמוד מנסים החכמים לעשות תיקון מסוים להשתקה, והמדרש מחזיר לחיים את שפרה ופועה ההופכות ליוכבד ומרים או ליוכבד ואלישבע. חז"ל גם מחתנים את מרים ומציעים לה חיים ארוכים. אבל גם במדרשים מוקטנות נשות שמות, והופכות ממושיעות ל"אישה היהודייה של"… האישה היחידה שתשרוד בקושי את העלמת הנשים המושיעות של ספר שמות היא מרים. אכן, מרים תצטרע, וחז"ל אף "יחתנו" אותה עם גברים שונים, אבל האגדות על בארה ומימיה מחלחלות ומקעקעות במקצת את ההשתקה של נשות שמות.

 אפרת שלפני עמותת "אפרת"

פסוק די שולי בדברי הימים מעורר את חז"ל לקשור למרים גם את השם "אפרת": "וַתָּמָת עֲזוּבָה וַיִּקַּח לוֹ כָלֵב אֶת אֶפְרָת וַתֵּלֶד לוֹ אֶת חוּר" (דברי הימים א', ב', י"ט). תרגום יונתן משלב כדרכו מסורות אגדיות בתוך התרגום ואומר: "ומתה עזובה ונשא כלב את מרים המתקראת אפרת". ובמדרש שמות רבה המאוחר יותר, נאמר: "על שום מה נקרא שמה של מרים אפרת? מפני שפרו ורבו ישראל על ידה". להמשיך לקרוא המיילדות ועמותת אפרת: כל השוני שבעולם

[פורסם לראשונה בבלוג ואן דר גראף אחותך ומפורסם כאן באישור הכותבת]

אתם מודעים לזה שהרבה מאוד נציגי ציבור, שאנחנו משלמים את משכורתם, תומכים בגלוי בפעילות של אגודה שחושבת שהגוף שלנו לא שייך לנו? לפניכם פוסט אורח נפלא וחשוב של שיר, פעילה במחאה נגד אגודת אפרת.  קראו ועזרו לעצור את הסחף.

__________________________

הרבה פיקסלים וזעם נשפכו ברשת בשבוע האחרון, מאז שנודע שאגודת אפרת תקבל את פרס ירושלים, במסגרת כנס בו ינכחו אישי ציבור, פוליטיקאים ואנשי חברה אזרחית. הרבה, אבל ייתכן שלא מספיק.

לשם שינוי, אני רוצה לפתוח בצד החיובי. תמיכה בנשים ובנערות שהרו ורוצות להמשיך את ההריון היא דבר מבורך ונהדר. למעשה, היא דבר מבורך ונהדר עד כדי כך שלא ברור מדוע בישראל, שהיא שיאנית טיפולי ההפריה לנשים (אבל מצד שני, כדאי שלא תזכירי שאת מתכננת הריון בשנתיים הקרובות בראיון עבודה, ועל חופשת לידה נורמלית ושוויונית לשני ההורים אין על מה לדבר), עמותות פרטיות צריכות לתמוך בדבר כל-כך בסיסי; עמותות, ולא מדיניות ממשלתית בריאה החפצה לראות כאן משפחות ודורות חדשים שאינם תלויים בחסדי קצבאות ממשלתיות.

אם זה כל מה שאפרת היו עושים, אשריהם ואשרי הנעזרות בהן. רק שזה לא המצב.

במסווה של תמיכה ועזרה, אגודת אפרת משקרת ביודעין לנעזרות בה ומפעילה עליהן שלל מניפולציות, ומעודדת אותן לנתק ממשפחתן וסביבתן אם יש חשש שתתמוך בהחלטה להפיל, מתוך התפיסה שאף אישה הרה, אי פעם, לא באמת רוצה או רצתה להפיל את עוברה. כמו כן, עדיף שההרה לא תעבור בדיקות רפואיות אשר נועדו להבטיח את שלומה ואת שלום העובר – רק שתשמור את ההריון, ותלד בסופו של דבר. זה לא מקרי שכל התומכים באגודה הזו, מהרבנים הראשיים ועד לחברת הכנסת ציפי חוטובלי, מדברים על "הצלת עוברים", ולא על משפחות או נשים. נציגי אגודת אפרת יספרו על החרטה העמוקה האוחזת בכל נערה או אישה שאי פעם עברה הפלה, או ימציאו שלל בעיות רפואיות שמעולם לא התקיימו כדי להלך אימים על מי ששוקלת לבצע הפלה – אבל הם לא יספרו על המשמעויות הכרוכות בלהיות אם חד הורית בגיל 18 (או 38) שצריכה לפרנס ילד במדינה שבה משפחות חד הוריות או נתמכי קצבאות ממשלתיות נתפסים כעלוקות. העיקר שההרה תלד, גם אם זה יעלה לה בבריאות, בקשרים עם משפחתה וחבריה, או ביכולת הבחירה וההשתכרות שלה בעשרים השנים הקרובות.

הדעה השוללת הפלות היא דעה לגיטימית. לעומת זאת, הפעלת מניפולציות רגשיות ומניעת מידע רפואי חשוב מנשים ונערות הרות אינן לגיטימיות והן דברים שיש לדווח עליהן להסתדרות הרפואית, במיוחד כשמעורבות קטינות וחסרות ישע במניפולציה. עם זאת, אין לי בעיה עם כנס פרטי המעניק פרס לאגודה פרטית. אבל יש לי בעיה – למעשה, יש לכולנו בעיה – כשנציגי הממשלות הנוכחית והבאה מגיעים לכנס הזה, ובתשובה לשאלה מדוע הם מוכנים להראות בכנס אשר מעניק פרס לאגודה שפועלת באמצעות מארג שקרים ורמייה הם עונים ש"חשוב לשמוע את כל הדעות", או ש"אני מופיע רק במושב אחד בכנס", וזאת אם הם טורחים בכלל להגיב. אם הדעה שאישה היא מכונת הולדה מהרגע שנכנסה להריון היא דעה לגיטימית, אני תוהה אם הדעה שמזרחים וערבים הם נבערים ונחותים מטבעם היא גם כן דעה לגיטימית שהמגינים על פועלה של אפרת היו שמחים לשתף פעולה איתה ולשבת ולדבר בכנס שמעניק פרס לעמותות פרטיות המקדשות אותה.

אגב, כאן חשוב לציין שכתוצאה מפעולתן של כמה פעילות פמיניסטיות בשבוע האחרון, כל הדוברים מהכנסת מכל הקשת הפוליטית קיבלו פניות ישירות בנוגע למעורבותם בכנס. בנקודת הזמן הזאת, אתם יכולים להיות בטוחים שהם יודעים שהם הולכים לדבר בכנס שמעניק פרס לאגודת אפרת, ושהחיים שלכם ושל הילדים העתידיים שלכם לא מעניינים אותם כמו ההזדמנות לדבר בכנס פוליטי שבועיים לפני הבחירות.

זו הבעיה של כולנו, כי אלו החיים של כולנו, וזוהי פלישה דורסנית אליהם, פטרונות ואף רשלנות בייעוץ רפואי כלפיהם מצד אגודת אפרת. זוהי בעיקר התעלמות ועצימת עיניים מצד הפוליטיקאים, אנשי הציבור והחברה האזרחית בנוגע לפועלה של אפרת במקרה הטוב, ואות מדאיג מאוד במקרה הרע. קידוש ההנחה שאם אישה או נערה נכנסות להריון בכל סיטואציה שהיא, בין אם הן בנות 13 או 30, בין אם כתוצאה מגילוי עריות, אונס או מכשל באמצעי המניעה, בין אם העובר שלהן לא ישרוד את הלידה או שההריון מסכן את בריאותן, צריכות ללדת ויהי מה הוא הרסני לכל חברה באשר ההיא. זו לא רק דה-הומניזציה של נשים הרות לתפקיד אינקובטור – זהו גזר דין מוות לחברה בריאה ומשגשגת. כי עוד לפני דמוקרטיה, במחקר אחר מחקר ובארץ אחרי ארץ הוכח ששוויון מגדרי וההתייחסות לנשים כאל בנות אדם ולא כזן נחות הנועד לרבייה או מין הוא תנאי מפתח לשגשוג. לא דמוקרטיה, לא דת, אלא שוויון.

דמיינו ישראל שבה הועדות להפסקת הריון כבר לא יאשרו כמעט אף הפלה, ויקשיחו את חוקיהן. דמיינו את עצמכן, את אחותכם או את בתכם נאלצות להתמודד מול נציגות אגודת אפרת בועדות הללו. דמיינו ישראל שבה הנגישות לאמצעי מניעה מוגבלת רק למי שיש לה כסף ורופא פרטי להשגת מרשם לכך. דמיינו ישראל שבה לא מוגש לנפגעת תקיפה מינית בבית החולים כדור לדחיית ההריון מהגוף ב-48 השעות שלאחר אונס. דמיינו ישראל שבה אין בכלל שיעורי חינוך מיני, כך שהידע על אמצעי מניעה ומין בריא מוגבל ומעוות מראש. גם בלי אפרת, אבל במיוחד בזכות אנשים הפועלים בה, יש אנשים שחושבים שהסיוט הזה הוא גן עדן ופועלים לקידומו. כשהתגובות של נבחרי הציבור העתידיים אשר ירכיבו ברובם את הקואליציה הבאה נעות על הציר שבין "זה לגיטימי לחשוב שאפשר לכפות מניפולציה ולמנוע מידע רפואי חיוני מנשים הרות" ועד ל"אני מנחה מושב בכנס, זה לא אומר כלום על היחס שלי לאגודת אפרת" ולא מתנגדות לכך בתוקף, יש לכם, לכולנו, סיבה לדאגה.

בין אם אתם מתכוונים להצביע בבחירות הקרובות ליש עתיד, עם שלם, ש"ס, הליכוד-ביתנו, הבית היהודי ובין אם לא, אתם יכולים כבר היום לעשות משהו כדי למנוע מהסיוט הזה להתגשם. פנו למפלגות ולנציגיהן, ודרשו הסברים מדוע הם מוכנים להשתתף או להשתתף ללא הבעת ביקורת על מתן הפרס (נציג מפלגת העבודה הודיע כי הוא יביע ביקורת על מתן הפרס). כי אף הזדמנות לנאום פוליטי של עשר דקות של נבחרי הציבור שלכם בפני קהל שחושב שאגודת אפרת ראויה לפרס לא שווה את עתיד האימים הזה.

__________________________

תתקיים הפגנה ברחבת מלון קראון פלאזה לפני הענקת הפרס. הפרטים כאן.

בנוסף, קו הסיוע הטלפוני של אישה לאישה המספק מידע אמין בנוגע להפסקות הריון הוא 0522-883788, והאתר הוא http://wmt.isha.org.il.

תודה לרועי רוטמן ולמיטל רוזנבוים על הערותיהם.

פורסם לראשונה בבלוג של דורה קישינבסקי OMG.

הם טחונים בכסף, אין להם אלוהים, והם שונאים אותָך: הכירי את אגודת אפרת

זכויות רבייה הן זכויות משפטיות וחירויות הקשורות לרבייה ופוריות. ארגון הבריאות העולמי מגדיר זכויות רבייה כדלקמן:
"זכויות רבייה מבוססות על ההכרה בזכותם הבסיסית של כל הזוגות והיחידים להחליט בחופשיות ובאחריות על המספר, הריווח והעיתוי של לידת ילדיהם, וליהנות מגישה למידע והאמצעים לעשות כן, ועל הזכות להשגת הרמה הגבוהה ביותר של בריאות מין ופוריות. הן כוללות גם את הזכות להחליט החלטות באשר לרבייה ללא אפליה, כפייה ואלימות."

זכויות רבייה עשויות לכלול את כל הזכויות הבאות או חלקן: הזכות להפלה חוקית או בטוחה, הזכות לאמצעי מניעת הריון, זכות לגישה לשירותי בריאות מין ורבייה איכותיים, וזכות לחינוך ותנאים המאפשרים בחירות חופשיות ומושכלות באשר לרבייה. זכויות רבייה עשויות לכלול גם את הזכות לקבל חינוך על אמצעי מניעה ומחלות המועברות במגע מיני, וחופש מכפייה של עיקור, הפלה, אמצעי מניעה. כמו כן הגנה מפני פרקטיקות מבוססות מגדר כגון פגיעה באברי מין נשיים וגבריים (למשל "מילה נשית").

זכויות רבייה החלו להתפתח כקבוצת משנה של זכויות אדם בוועידה הבינלאומית של האו"ם ב- 1968 שעסקה בזכויות אדם. התוצאה היתה הכרזת טהרן, המסמך הבינלאומי הראשון שהכיר בחלק מזכויות אלה כאשר הצהיר כי: "להורים יש זכות אנושית בסיסית לקבוע את המספר ואת המרווח של ילדיהם באופן חופשי ואחראי". אימוץ זכויות אלה באמצעות מכשירים מחייבים מבחינה משפטית היה איטי והדרגתי ושונה ממדינה למדינה. לכן מעמדן במשפט הבינלאומי מורכב.

בעצרת הכללית של האו"ם בשנת 1974 הוכרז כי "המשפחה כיחידה בסיסית של החברה והסביבה הטבעית לצמיחה ולרווחתם של כל חבריה, ובמיוחד ילדים ובני נוער, צריכה לקבל עזרה והגנה כדי למלא אחר אחריותה בתוך הקהילה. להורים יש את הזכות הבלעדית לקבוע את המספר והריווח של ילדיהם באופן חופשי ואחראי". כנס זכויות האישה ב-1975 חזר על דברים דומים.

"תכנית 20 השנה של קהיר" אומצה בשנת 1994 בכנס הבינלאומי על אוכלוסייה ופיתוח (ICPD) בקהיר. התכנית לא מחייבת פעולה, אך טוענת כי לממשלות יש אחריות לצרכי רבייה של יחידים והם אלו שצריכים להנחות את הממשלה, ולא המטרות הדמוגרפיות. היא המליצה כי שירותי תכנון משפחה יינתנו במסגרת שירותים רבייה בריאים אחרים, כולל שירותים ללידה בריאה ובטוחה, טיפול במחלות המועברות במגע מיני, וטיפול שלאחר הפלה. נושאי ICPD התייחסו גם לאלימות נגד נשים, סחר בנשים, ובריאות מתבגרים. תכנית קהיר היא מסמך המדיניות הבינלאומי הראשון שמגדיר רפואת רבייה/פוריות:

      רפואת רבייה היא מצב של שלמות פיזית, נפשית וחברתית. מצב של רווחה ולא רק העדר מחלה או נכות, בכל הנושאים הקשורים למערכת הרבייה והפונקציות והתהליכים שלה. לכן רבייה בריאה מרמזת כי אנשים יכולים ליהנות מחיי מין מספקים ובטוחים ושיש להם את היכולת להתרבות ואת החופש להחליט אם, מתי ואיך לעשות זאת ובאיזו תדירות. משתמע מתנאי אחרון זה שגם נשים וגם גברים הם בעלי זכות לגישה בטוחה, יעילה, ובמחיר סביר ומקובל לתכנון משפחה לפי בחירתם, כמו גם שיטות אחרות להסדרת פוריות שאינן בניגוד לחוק, וזכות גישה לשירותי בריאות הולמים… במימוש זכות זו, הם צריכים לקחת בחשבון את הצרכים של החיים שלהם ועתיד ילדיהם והאחריות כלפי הקהילה ".

הוועידה העולמית הרביעית 1995 על נשים בבייג'ינג, יצרה הקשר רחב יותר של זכויות רבייה:

    "זכויות האדם של נשים כוללות את זכותן לשליטה והחלטה חופשית ואחראית על נושאים הקשורים למיניות שלהן, כולל בריאות מינית ופוריות. ללא כפייה, אפליה ואלימות. יחסים שוויוניים בין נשים לגברים בעניינים של יחסי מין ורבייה, כולל כבוד לשלמות האדם, דורשים כבוד הדדי, הסכמה ואחריות משותפת להתנהגות מינית והשלכותיה."

אמנסטי אינטרנשיונל טען כי מימוש זכויות רבייה מקושר עם מימוש שורה של זכויות אדם מוכרות, לרבות הזכות לבריאות, הזכות לחופש מאפליה, הזכות לפרטיות, והזכות שלא להיות נתון לעינויים או התעללות.

קבוצת אפשרויות הפיתוח לנשים לעידן חדש (DAWN) של האו"ם, מוסיפה:

   שליטה על רבייה היא צורך בסיסי וזכות בסיסית לכל הנשים. צורך הקשור לבריאות נשים ומעמדן החברתי, כמו גם המבנים החברתיים החזקים ביותר של דת, שלטון, אינרציה מנהלית, ורווח פרטי. הדרך הטובה ביותר להבין צרכים אלו הוא מנקודת המבט של נשים עניות… נשים יודעות שלהולדת ילדים השלכות חברתיות ולא רק אישיות; אין להכחיש כי מגמות אוכלוסיית העולם צפויות להפעיל לחצים כבדים על משאבים ומוסדות עד סוף המאה הנוכחית. אבל הגוף שלנו הפך לכלי משחק במאבקים בין מדינות, דתות, גברים המצויים בראש משקי בית ותאגידים פרטיים. תכניות שלא לוקחות בחשבון את אינטרסים של נשים בחשבון לא יצליחו…

(המידע מבוסס על תרגום ועריכה של חלקים מתוך הערך Reproductive Rights בוויקיפדיה)