דיבורים על הפלה במרחב הציבורי תמיד מלווים בדרמה. צד אחד מזהיר כי הצער והיגון ילוו אותך עד סוף ימייך. התינוק העתידי שלך דופק על שערי רחמך ואם לא תפתחי לו, הוא יסתובב עצוב ובלתי ממומש עד קץ הדורות. צד שני מחזיר ומתריע שאת צריכה לדעת מה טוב לך. את צריכה להחליט ולעמוד על שלך ולהילחם בכל מי שלא יהיה שינסה להגיד לך אחרת, כי זו לא רק את, זו כולנו, והאישי הוא הפוליטי והפוליטי הוא האישי, ואת חיילת במהפכה.
במציאות שלי, העניין קצת יותר פשוט. כשנכנסתי להריון בלי שהתכוונתי דיברתי עם כל נשים בסביבתי הקרובה וגיליתי שכמעט כולן עשו הפלה מתישהו בחייהן. לא ידעתי על זה קודם לכן והן לא דיברו על זה גם אחרי שהסתיים עניין ההפלה שלי. ואז הבנתי שיש גם מצב ביניים: מצב שבו נשים מתלבטות מה לעשות עם המצב הזה שהן נקלעו לתוכו ואז הן מחליטות. וההחלטה היא לא דרמטית לשלילה או לחיוב, רק בעיה שיש לפתור ולעבור הלאה.
החלטתי לתת קול למצב הזה, כי החיים הם לא תמיד דרמה מסרטים משנות ה-80. כך נראתה ההפלה שלי.
חגית גרנות
יום שני בערב
הוא אומר לי: הבטן שלך משונה. נראה לי את בהריון.
כבר יש לנו ילדה, והוא מכיר היטב את הבטן שלי, אז דבריו מעוררים הד אצלי בראש. אבל ילד עכשיו? זה כל כך לא קשור שהוא ודאי מתבדח. אבל אני גם יודעת להתבדח: יש לי עוד סטיק לבדיקת הריון בבית מימי טיפולי הפוריות. והנה, אני הולכת לשירותים כדי להראות לו את שני הפסים.
אוי ואבוי, אני בהריון!
יום שני בלילה
לי ברור שאני לא הולכת לעבור הריון נוסף עכשיו. ובטח לא עוד פעם חופשת לידה ועוד פעם לגדל ילד קטן נורא ולעבור איתו את השנה הראשונה בלי השינה ובלי העבודה ועם ההתכנסות פנימה. הלו. עוד לא התאוששתי מהקודמת.
הוא דווקא מתלבט. אם הוא כבר פה, לא נקבל אותו בברכה? אולי דווקא ייצא בן הפעם?
אני מנסה להקשיב. זה גם שלו, הדבר הזה שהגיח פתאום בתוכי.
לא. אין סיכוי.
בטח, הוא מחבק אותי, מה שתחליטי.
יום שלישי בבוקר אחרי לילה בלי שינה
אני אצל הרופאה בחדר הטיפול הדחוף של קופת חולים כללית. אולטראסאונד זריז מגלה שאכן, יש שק הריון. חמישה שבועות.
הרופאה מספרת לי שלקראת גיל 40 נשים עם שחלות פוליציסטיות (שעד כה התקשו להיכנס להריון, משום שהווסת מגיעה רק פעם בכמה חודשים) הופכות מעשה שטן לפוריות יותר.
ביקור באתר איכילוב מגלה לי שהוועדה להפסקות הריון מתכנסת בימי חמישי.
יום חמישי בשתים עשרה בצהריים
אז מי פה לא לוועדה, קוראת הפקידה בקול, בחדר מלא נשים, והורסת כל סיכוי שהיה אי פעם לפרטיות במדינה הזאת. וואלה, לא אני. אני זאת שמשלמת 390 שקלים שלמים לוועדה להפסקת הריון בבית חולים ציבורי. זהו סכום המינימום שכולן חייבות לשלם. למה זה עולה כל כך הרבה? אני לא יודעת
12:35 – שיחה של 5 דקות עם עובדת סוציאלית. יש לנו ילדה קטנה נורא, אנחנו מסבירים לה, זה לא מתאים עכשיו. אין בעיה, היא חותמת על הטפסים.
14:00 סוף סוף הוועדה עצמה מתחילה. רופא בכיר במחלקת הנשים של איכילוב שאני מכירה מהלידה המדהימה שחוויתי פה, ועוד אישה שכלל לא מציגה את עצמה. הם אפילו לא עוצרים להתלבט.
14:05 חזרה לפקידה מחרבת הפרטיות. ההריון שלי צעיר מאד, ואני יכולה להפסיק אותו בעזרת כדורים בלבד. אבל לא אצלנו, אומרת הפקידה, ונותנת לי דף עם מרכזים רפואיים פרטיים. אני עוד קצת המומה ולא ממש מבינה מה היא אומרת לי ולא מבינה שהיא שולחת אותי בעצם לרפואה הפרטית
יום שישי בבוקר
אני מתחילה להתקשר לטלפונים בדף שקיבלתי מבית החולים ומבינה שכולם מוסדות פרטיים שגובים על הפלה הרבה מאד כסף.
אני מתייעצת איתו. אני יכולה לחזור לאיכילוב ולדרוש את הטיפול הציבורי שמגיע לי. אני יודעת שהוא מגיע לי והוא בטוח יהיה זול יותר. אבל אני גם יכולה לוותר על המלחמות הפעם ולהתרכז בפתרון הבעיה. עם הכסף אנחנו יכולים להסתדר. כבר בהריון הוא אמר לי שאני טיפשה שאני לא נעזרת ברפואה הפרטית. מבחינתו אין בכלל שאלה.
אני רוצה לגמור את כל העניין ומוותרת על המלחמות.
יום רביעי שלאחר מכן
הגענו למרכז רפואי רמת אביב. אנחנו מתוחים מאד, כי קראתי באינטרנט שהכדורים כואבים. אני מרגישה כאילו עשיתי תאונת דרכים או שגילו אצלי מחלה מסוכנת.
3900 שקלים! 3900 שקלים! 3900 שקלים! זה מה שעולה הפסקת הריון באופן פרטי. פקידה ממלאת טפסים, רופא ממלא טפסים (בלי לבדוק אותי אפילו!), אחות מודדת לחץ דם, והנה מגיע הכדור הראשון. הוא הכדור שאחראי על הפסקת הגידול של העובר ברחם. הכל עובר ללא תקלות.
יום שישי, כעבור יומיים
בתשע בבוקר אנחנו מגיעים שוב למרכז הרפואי רמת אביב. לא צריך רופא בשביל הפעולה הפשוטה הזאת. שוב אחות מודדת לי לחץ דם ונותנת לי כדור. אנחנו מובלים לחדר המנוחה. זהו הכדור שאחראי על הוצאת שק ההריון ורירית הרחם, וזהו החלק הכואב בתהליך. כדי לוודא שהכל כשורה, משאירים אותנו שם לשעתיים.
מצב קצת משונה, הילדה שלנו בגן, ואני עם תחבושת ענקית לספיגה מקסימלית שוכבת בחדר שנראה כמו בית חולים משודרג, ומחכה לכאבים שמזכירים לידה. למרבה השמחה, הכל עובר כשורה וללא כאבים. הדם מתחיל לזרום בקצב טוב, ואנחנו משוחררים הביתה. בשבועיים הקרובים אדמם הרבה. לא כמו אחרי הלידה, אבל כמו מחזור רציני. בשבילי הכל עבר ללא כאבים.
שבועיים לאחר מכן
בדיקה. שוב הרופא חובב הטפסים. הוא מטריח עצמו משולחנו, ובודק אותי ממש. עשרים שניות ופוסק: אין כבר הריון.
4290 שקלים. יומיים מחלה מהעבודה. בוקר של אי נוחות. היה ממש יכול להיות גרוע יותר.
הפלה - ההחלטה שלך 