המיילדות ועמותת אפרת: כל השוני שבעולם

[פורסם לראשונה בערוץ היהדות של ynet, ומובא כאן באישור המחברת]

אלה שמות הנשים

המככבות בפרשת שמות: שפרה ופועה המיילדות, בת לוי, אחות משה, בת פרעה ונערותיה, שבע בנות כהן מדיין וביניהן ציפורה – והנשים המנצלות את שכנותיהן המצריות. פתיחת החומש השני בחמשת חומשי תורה, חובקת נשים רבות.

המשותף לנשות פרשת שמות הוא עיסוקן האמיץ בהצלת חיים. המיילדות מצילות את הזכרים העבריים מסכנת הכחדה, תוך שהן מסכנות את חייהן: אחות משה, אמו, בת פרעה ונערותיה המתמסרות להצלת חייו של משה התינוק, וגם הן עושות זאת תוך סיכון חייהן. האחיות המדייניות מושיעות את משה הפליט שברח ממצרים, וציפורה מצילה את משה ואת בנם במפגש הפלאי במלון.

בעת נעילת שער – היעלמותן של האלות הגדולות

קבוצת הנשים העוצמתית שלפנינו, היא בעלת אופי בראשיתי, מהדהדת ומזכירה את נשות ספר בראשית. אלו נשים אקטיביות, שפותרות בעיות ולוקחות אחריות אדירה על המציאות. תחילת ספר שמות עוד משמרת את הנשיות האקטיבית, אך זו תלך ותימוג בקרוב. לא נשמע על יוכבד או על שפרה ופועה, גם צפורה שמלה את בנה תידחק, תיעלם ואולי תגורש.

בספרות התלמוד מנסים החכמים לעשות תיקון מסוים להשתקה, והמדרש מחזיר לחיים את שפרה ופועה ההופכות ליוכבד ומרים או ליוכבד ואלישבע. חז"ל גם מחתנים את מרים ומציעים לה חיים ארוכים. אבל גם במדרשים מוקטנות נשות שמות, והופכות ממושיעות ל"אישה היהודייה של"… האישה היחידה שתשרוד בקושי את העלמת הנשים המושיעות של ספר שמות היא מרים. אכן, מרים תצטרע, וחז"ל אף "יחתנו" אותה עם גברים שונים, אבל האגדות על בארה ומימיה מחלחלות ומקעקעות במקצת את ההשתקה של נשות שמות.

 אפרת שלפני עמותת "אפרת"

פסוק די שולי בדברי הימים מעורר את חז"ל לקשור למרים גם את השם "אפרת": "וַתָּמָת עֲזוּבָה וַיִּקַּח לוֹ כָלֵב אֶת אֶפְרָת וַתֵּלֶד לוֹ אֶת חוּר" (דברי הימים א', ב', י"ט). תרגום יונתן משלב כדרכו מסורות אגדיות בתוך התרגום ואומר: "ומתה עזובה ונשא כלב את מרים המתקראת אפרת". ובמדרש שמות רבה המאוחר יותר, נאמר: "על שום מה נקרא שמה של מרים אפרת? מפני שפרו ורבו ישראל על ידה".

  ולהבדיל, "אפרת"

ב-7-8/1 ייערך במלון "קראון פלאזה" בירושלים "כנס ירושלים", ובו יוענק פרס לעמותת "אפרת" הפועלת למניעת הפלות שלנשים יהודיות. באתר האינטרנט שלה מסבירה "אפרת" את שמה: "מרים הנביאה התוותה לנו את הדרך, שיש לפעול למען הצלת תינוקות של עם ישראל ולעזור למשפחותיהם הנזקקות".

 

מבחינת אגודת "אפרת" זכות הבחירה בהפלה היא פרעונית: חרב ההשמדה תלויה מעל לראשנו, בכל דור ודור עומד מין פרעה זה או אחר לכלותנו, ואנו מצווים להציל את העוברים מחרב ההפלות. אלא שאנו מבקשות לטעון שהפעם כיוונה של החרב הפוך. כפי שאפשר ללמוד אף מאתר האינטרנט של העמותה עצמה – "אפרת" היא ארגון שדאגה אחת לנגד עיניו: לפריון היהודי, בכל מחיר ומצב כמעט.

בעוד ש"מרים-אפרת" המקראית כרתה ברית עם נשים, ובקשה לעזור להן לשמור על ילדיהן – עמותת "אפרת" משתמשת בגופן וברגשותיהם של נשים וגברים ברגעים פגיעים במיוחד, על מנת להתערב ברגל גסה בניהול חייהן של נשים.

התכונה הפרעונית-פטרונית המבקשת לנהל ולווסת ילודה, לדעת לכאורה מה טוב ומה רע עבור הזולת, היא המאפיינת את גישת העמותה, המבקשת לכפות רצון פטרוני-פטריארכלי על כוח החיים הנשי.

 יהי רצון שלא נהיה לאובייקט

פרעה מבקש להשתמש במיילדות לביצוע המדיניות הרצחנית שלו (שמות א', ט"ו-י"ז): "וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה: וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִוא וָחָיָה: וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים."

פרעה רוצה להשמיד את ילדי העברים, אלא שהוא לא יכול לעשות זאת בעצמו. עולם הלידה הוא עולם נשי: נשים יולדות ונשים מיילדות, והוא חייב להיעזר בנשים על מנת להשמיד את בניהן. פרעה מבקש לראות במיילדות אובייקט, מכונת הולדה. הוא מבקש ללחוץ על כפתור שישנה את כיוון העבודה של המכונה – להרוג במקום להחיות – זה הכל.

ברגע הרואי זה, מסרבות המיילדות לראות בעצמן כפתור במכונה, אובייקט. המקצוע שלהן, כך מסתבר, מחובר היטב לעולם הערכים שלהן; הן מיילדות יראות אלוהים. הבחירה להתחייב ולקחת אחריות אישית הופכת אותנו מאובייקט לסובייקט. מכונות השמדה זקוקות לבני אדם צייתנים. אנשים מחויבים מאיימים על מכונות השמדה.

כל אישה – תותח

הניסיון הרצחני של פרעה להשתמש בנשים על מנת להילחם בלידת ילדים, מעורר זעזוע עמוק. למרות קיצוניותו הוא מזכיר גם ניסיונות מאופקים ומעודנים יותר של גברים לשלוט על רז הקיום הנשי, לשלוט על הרחם. ההבדל הביולוגי בין נשים לגברים נמצא ביכולתו של הגוף הנשי להצמיח חיים חדשים, ולהביאם אל העולם. יכולת ההולדה לא צריכה לעורר קנאה, אבל היא יכולה לגרום לכך. כיוון שכך המאבקים נגדה והניסיונות לשלוט בה יכולים להיות כבדים עד מאוד.

 

צחוק הגורל 1

מרים, כמו דמויות נשיות מקראיות נוספות, לא נישאה ולא הייתה לאם, ודווקא אותה "מגייסת" עמותת אפרת בבקשה להיכנס לנו לרחם, ולהפוך אותה לנשק הביולוגי של העם היהודי. ואנחנו שומעות את מרים-אפרת מבכה על בנותיה… מאנה להינחם.

 אם תרצו נאמר שלוש פעמים "להבדיל"

ולאחריהן נאמר שגם "אפרת" מבקשת לראות ביכולת ההולדה הנשית מכונה, תותח עם כפתורי הפעלה. פרעה ראה את איום הרחם, הוא ראה בו תותח שהקנה שלו מופנה נגד מצרים – וניסה ללחוץ על כפתור "stop". עמותת "אפרת" מבקשת לראות ברחם שלנו תותח שהקנה שלו מפונה נגד "אויבי ישראל", וללחוץ לנו על ה-"play".

לא הופתענו לגלות שעיתון "בשבע" ו"ערוץ שבע" הם המעניקים לעמותת אפרת את פרס ירושלים. זו חבירה של ארגונים המבקשים לרתום את הרחם שלנו לטובת הצרכים הפוליטיים שלהם, ולהפוך את גוף האישה לנשק לאומי. כך היה וכך ממשיך להיות.

הצער והכעס הוא על הפוליטיקאים ועל אנשי הציבור המשתתפים בטקס. על פי פרסומי "אפרת" יהיו שם, בין היתר: אבישי ברוורמן, גלעד ארדן, אלעזר שטרן, אורי אריאל, דני דדון, ציפי חוטובלי, חילי טרופר, שי פירון, סיוון רהב-מאיר, שחר אילן, יוכי ברנדס, אביעד הכהן, אליעד שרגא והרשימה עוד ארוכה.

בשמה של מרים-אפרת, האם המקראית של כולנו, אנו מפצירות בכם, פוליטיקאים ואנשי ציבור, להדיר רגליכם מטקס הענקת פרס לארגון המחפיץ נשים. הפגנה תתקיים בזמן הכנס בכניסה למלון "קראון-פלזה" בירושלים, ואנו מזמינות את וכל מי שרוצה להוסיף דעת (ומכאוב) וגם להביע עמדה, לקרוא ולחתום על העצומה נגד הענקת פרס לעמותה, ובקריאה למשתתפים להדיר את רגליהם מהטקס אם לא תשונה ההחלטה.

צחוק הגורל 2

לאורכה ולרוחבה של ההלכה היהודית נשמר עיקרון יסוד, ולפיו האישה ההרה היא הסובייקט, והעובר הוא האובייקט. לא נוכל הפעם להיכנס לדיונים הלכתיים (נשמור זאת לפעם אחרת), רק נציין שמבחינה הלכתית עובר אינו אדם, והאם תמיד עדיפה על עוברה.

כך למשל, קובעת המשנה (ערכין א', ד'): "האישה שהיא יוצאה להרג, אין ממתינין לה עד שתלד. ישבה על הַמַשבּר, ממתינין לה עד שתלד". אם אישה הנמצאת בסוף החודש התשיעי להריונה נידונה למוות, אסור! להשהות את ההוצאה להורג עד ללידה. עינוי הדין של האישה (הסבל הנגרם לה מהשהיית העונש) חמור יותר מהמתנה של כמה ימים ללידת העובר. רק אם הלידה החלה –אזי יש להשהות את ההוצאה להורג.

בעיניי ההלכה היהודית הסבל הרגשי של האישה חמור מהפלה בסוף ההיריון! אגודת אפרת, אתם שומעים את זה? צחוק הגורל הוא שעמדתם של המתנגדים הגדולים ביותר להפלות, מושפעת עמוקות מתפיסות עולם נוצריות. והם טוענים שהם פועלים בשם היהדות.

יחזקאל והגדה של פסח – קץ הנשים המושיעות?

מסורות שונות יש להפטרת ספר שמות. יש הקוראים בירמיהו פרק א', ויש בישעיהו כ"ז, המספרים על ניסי מצרים. מסורת יהודי תימן גורסת שמפטירים ביחזקאל ט"ז – המתחילה בפסוק העצמתי (יחזקאל ט"ז, ב'): "בֶּן אָדָם הוֹדַע אֶת יְרוּשָׁלִַם אֶת תּוֹעֲבֹתֶיהָ".

הפרק מתאר את לידתו של העם במשל מצמרר על תינוקת המושלכת בשדה רגע לאחר לידתה, וגבר ש"עובר עליה", מציל אותה ואומר לה ולנו: "בדמייך חיי… בדמייך חיי". הדם הוא כוח החיים הנשי. אישה נולדת בדם ויולדת בדם. הדם הוא גם צבע הנילוס המקולל בדם התינוקות הנרצחים, ובעונש מכת דם.

בהמשך הדרך מגיעה "עת דודים" לאותה תינוקת, והגבר ש"עבר עליה" וראה אותה מתבוססת בדם, גואל אותה: "ואֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ נְאֻם אֲדֹנָי ה' וַתִּהְיִי לִי:(ט) וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ וָאֲסֻכֵךְ בַּשָּׁמֶן:(י) וָאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי:(יא) וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי וָאֶתְּנָה צְמִידִים עַל יָדַיִךְ וְרָבִיד עַל גְּרוֹנֵךְ:(יב) וָאֶתֵּן נֶזֶם עַל אַפֵּךְ וַעֲגִילִים עַל אָזְנָיִךְ וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשֵׁךְ". הנשים הגואלות של פרשת "שמות" הופכות לאישה המוכה, הנשלטת והנגאלת של יחזקאל.

גם בהגדה של פסח, בהשראת המסורת בספר יחזקאל, לא נזכר חלקן של הנשים הגואלות של מצרים. מרים, שפרה, פועה, יוכבד וציפורה נעלמו מההגדה. מעניין לציין כי מוטיב הלידה נשמר, אך הפעם המושיע הוא הגבר, והנושעת היא התינוקת המטופלת, המולבשת המקושטת כלולה בהדרה ושלו היא.

 

 

תודה

לחברותא האהובה שלי, יונה ארזי, תלמידה חכמה ואשת אשכולות, מורה לתרבות יהודית ב"בינה", שכתבה איתי את הטור הזה

 

 

מאת: Uri Baruchin

Uri is an international creative strategist based in London, working as Head of Strategy for global design and branding consultancy The Partners. He lectures at the London College of Communications' MA in Graphic Branding and Identity, mentors in a variety of programmes and writes about marketing and culture.