כאמור, ישנן מספר דרכים להפסיק את ההיריון והרופא/ה יציעו אותן בהתאם להתקדמות ההיריון והסיבה להפלה. במקרה שאנחנו מעוניינות לעשות את ההפלה בדרך מסוימת, גם אם לא הציעו לנו אותה, זכותנו לשאול על כך את הרופא/ה. מרגע שהתקבלה ההחלטה להפיל, חשוב לפנות באופן מיידי לוועדה להפסקת היריון. ככל שנגיע מוקדם יותר לוועדה, כך תהיה הפרוצדורה מהירה, קלה וזולה יותר. בישראל מבחינים בין שלושה סוגי הפלות עיקריים:
1. הפלה תרופתית.
2. גרידה, שאיבה, ריקון ניתוחי של הרחם.
3. השראת לידה.
הפלה תרופתית
להפלה תרופתית מוצלחת יש יתרון משמעותי – היא אינה מצריכה הרדמה או התערבות ניתוחית. עם זאת, נדרשות סבלנות, התמדה ויכולת להגיע לביקורת חוזרת במרפאה או בבית-החולים. ההפלה התרופתית מתאימה לאלו מאיתנו שהן בהיריון עד שבוע שביעי, למעט נשים עם מחלות כרוניות מסוימות. התרופות שנקבל בשיטה זאת גורמות להפסקת ההיריון, התכווצות הרחם ופליטת התוכן ההריוני. במהלך הפסקת ההיריון נחווה כאבי בטן ודימום בכמות הגדולה מהכמות הווסתית, כפי שקורה בהפלה טבעית.
במקרים שבהם ההיריון אינו מתפתח בצורה תקינה, אפשר לבצע הפלה תרופתית עד השבוע התשיעי. בשיטה זו ניתן מיזופרוסטול דרך הנרתיק, בפעולה הזהה לבדיקה גינקולוגית שגרתית. לאחר שנקבל את התרופה, נתבקש לחזור לבדיקת אולטרה-סאונד כעבור יומיים או שלושה. אם בבדיקה זו יתגלה כי נשאר תוכן הריוני משמעותי, נקבל מנה חוזרת של התרופה. גם כאן, כמו בהפלה תרופתית של היריון לא רצוי, נחזור לביקורת רופא/ה ונעבור ובדיקת אולטרה-סאונד חוזרת תוך שבוע-שבועיים ממתן התרופה לראשונה. סיכויי ההצלחה של הפלה תרופתית בהיריון שלא התפתח בצורה תקינה נעים סביב 85 אחוזים. במקרים שבהם הפעולה נכשלת, כלומר נותר תוכן הריוני ברחם, מתבצעת גרידה.
גרידה, שאיבה, ריקון ניתוחי של הרחם
רבות מאיתנו נתקלו במונחים המקובלים יותר לריקון ניתוחי של הרחם – גרידה או שאיבה. זוהי פעולה שמתבצעת תחת הרדמה מקומית, אם מדובר בשבועות הראשונים להיריון, או תחת הרדמה כללית קלה בשבועות מאוחרים יותר. בשבועות היריון מוקדמים מדובר בדרך כלל בפעולה פשוטה האורכת כרבע שעה. ההליך כולל שלושה שלבים:
שלב ראשון – הרחבה של צוואר הרחם. על מנת לבצע את הפעולה הכירורגית של ריקון הרחם יש להרחיב את צוואר הרחם ממצבו הסגור למצב שבו ניתן יהיה להחדיר לתוכו את המכשירים המשמשים לריקון. הרחבה מוקדמת של צוואר הרחם יכולה להתבצע לפני הפעולה הכירורגית, או תוך כדי הפעולה תחת הרדמה. ככל ששבוע ההיריון מתקדם יותר, קיים סיכוי גבוה יותר שנעבור הרחבת צוואר מוקדמת לפני ביצוע הפעולה הכירורגית.
שלב שני – שאיבת תוכן ההיריון. לאחר הרחבת צוואר הרחם מתבצעת שאיבה של תוכן ההיריון. הפעולה מתבצעת באמצעות צינור פלסטיק המוחדר לרחם בקוטר המותאם לגיל ההיריון ונכנס פנימה לעומק שנע בין 5 ל-12 מילימטרים. בקצה הצינור נמצא מכשיר ואקום חשמלי או ידני. הפעולה אינה ארוכה ומורכבותה תלויה בעיקר בגיל ההיריון. לעתים יש צורך להיעזר במכשור נוסף להוצאת חלקי היריון מתוך הרחם.
שלב שלישי – גרידה. בסיומה של הפעולה מוודאים את ניקיון חלל הרחם ומגרדים בעדינות את הרירית בעזרת מגרדת, שהיא מוט מתכת קטן שקצהו מעוגל. הגרידה נעשית בדרך כלל ללא עזרת מכשירי הדמיה. אך בשבועות היריון מתקדמים, ובמקרים מורכבים, מקובל להשתמש במכשיר אולטרה-סאונד תוך כדי הפעולה.
ההליך כולו נעשה, כאמור, תחת הרדמה ואינו כרוך בכאב. בסיומו ייתכנו כאבי בטן קלים בדומה לכאב שרבות מאיתנו חוות בזמן הווסת. הכאבים נמשכים בדרך כלל כיומיים-שלושה.
השראת לידה
התהליך אורך מספר שעות ולפעמים מספר ימים, ונעשה באמצעות תרופות הגורמות להתכווצויות רחמיות. התכווצויות הרחם גורמות לפתיחה הדרגתית של צוואר הרחם ובסופו של דבר ללידת העובר. התרופות יגרמו לנו לחוות צירים בעוצמה ובתדירות הולכות וגוברות. כשהשליה תיקרע נרגיש נוזל חם זורם מהנרתיק ואחר כך ייתכן שנחוש לחץ רב באזור הרקטום בזמן שהעובר ייפלט.
לאחר יציאת העובר, בשבועות שעד 22–24, נדרשת בדרך כלל גרידה להוצאת השליה או חלקים ממנה. במקרים מסוימים נפלטת השליה בשלמותה ולאחר בדיקות מתאימות ניתן להחליט כי אין צורך בגרידה.
בדרך כלל, בשבועות מאוחרים יותר לא מבצעים גרידה שגרתית לאחר יציאת העובר.
במהלך ריקון הרחם נקבל משככי כאבים ולעתים גם אלחוש אזורי (אפידורלי). בסיום ההליך נוכל להחליט האם לקחת את העובר והשליה לבדיקה פתולוגית או לקבורה.
סיבוכים אפשריים כוללים הפלה לא שלמה וחלקי שליה שנותרו ברחם, וכן דימום, זיהום ותסחיף ריאתי. כישלון של התהליך יכול להוביל להימשכותו מעבר למקובל ולגרום לדמם מתמשך ולזיהום.
הפלה - ההחלטה שלך 